כמיהה וגעגוע

יותר מ-60 שנה אחרי שנכתב בסתר בגטו לודז', התגלה באורח פלא יומנה של רבקה ליפשיץ, המתאר את עולמה של נערה יהודייה הקורס אל תוך זוועות הנאציזם והשואה. היומן התגלה בעיזבונה של רופאה רוסייה, ממשחררי מחנה אושוויץ, ופוענח ותורגם מפולנית על ידי המרכז למשפחה יהודית בסן פרנסיסקו. שפרה מישלוב לקחה על עצמה משימה לא פשוטה – להפוך את היומן המפורט לרומן עלילתי וקצבי, אבל להיצמד אל המאורעות ההיסטוריים עצמם כפי שתוארו ולהוסיף לו עוד שכבות צבע משל עצמה. קרובותיה של רבקה – מינה בויאר, שסיפורה האישי נשזר בזה של רבקה, ובתה של מינה, הדסה חלמיש - תרמו להעמקת הידע, האמינות והאותנטיות של הסיפור. התוצאה מצמררת ומרגשת לעילא. מצד אחד, זהו מסמך בעל חשיבות אנושית ומוסרית, שגם מעניק מבט ייחודי על שגרת יומו של הגטו, שנהפך למחנה עבודה יצרני וכך שרד יותר מכל גטו אחר. מנגד, זהו בעיקר סיפור התבגרותה של נערה, על חיבוטי נפשה, המכות הנוחתות עליה, אמונתה, עוצמותיה והדברים הקטנים שהאירו ולו במעט את החושך התקופתי, דברים שמאירים עד אלינו, גם בחלוף כמעט יותר מ-80 שנה מאז נכתב היומן.

ד"ר שפרה מישלוב – נשואה ואם לחמישה, מתגוררת ברמת גן. מרצה ומנהלת הקליניקה למשפט עברי בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן. מפרסמת מאמרים אקדמיים ותורניים בתחומי משפט, הלכה ותולדות עם ישראל. ספרה הקודם יומן אורות יצא אף הוא בהוצאת ידיעות ספרים.